מוקדש לבן משפחתי שבתאי זרחיה שנהרג במלחמת יום כיפור.
בחוברת של הגדוד מספר המג"ד: "ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) הוביל שבתאי את פלוגתו לצליחת תעלת-סואץ כדי לעבור למתקפת תנועה בתוך שטח מצרים. השעה הייתה שעת בין-ערביים. הפגזות המצרים היו כבדות וקשות מאוד. כלי-השיט, שעליו היה הטנק של שבתאי נפגע והטנק נפל למים. בניסיון גבורה עילאית, תוך חירוף נפש ניסה שבתאי לחלץ את התותחן מתאו תוך כדי נפילת הטנק, אולם כוחו לא עמד לו והוא נפח את נשמתו. הלך מאיתנו קצין טוב ואדם מצפוני, שהיה אהוב ומקובל על הסובבים אותו;" ביומנו של הטען-קשר, שקיבל פקודה משבתאי לקפוץ מהטנק תוך כדי הצליחה, והודות לכך ניצל, מסופר: "שבתאי הבחין שהדוברה עומדת להתהפך מהפגיעה וצעק לצוות לחלץ עצמו. הוא עצמו לא קפץ וניסה למשוך את התותחן, שצעק כי נפגע. הטנק גלש למים, נטשתי את הטנק ומיד שקעתי במערבולת הגדולה. לאחר מספר שניות עליתי שוב למים. הלילה היה שחור משחור ומלווה בהפגזות מדי פעם. נלקחתי ע"י סירת גומי ושאלתי מי מהצוות נמצא. היינו רק שניים - הנהג ואני, יואב ושבתאי לא היו. צעקתי וקראתי בשמותיהם, אולם תשובה לא באה".
מספר עליו מפקדו אהרון: "כאשר שמעתי שמתכוננים להעביר את שבי לחצתי על המג"ד ששבי יוצב כסמ"פ בפלוגה שלי. עשיתי זאת כי ידעתי עם מי יש לי עסק. אמר מי שאמר 'מים שקטים חודרים עמוק' וכזה היה שבתאי. על פי סגנון דיבורו השקט והתנהגותו הצנועה, לא יכולת לדעת כי בבחור הזה ישנם מצבורים בלתי-נדלים של ידע מקצועי וחוש טכני מפותח להפליא. בעת הקרבות נסע שבי אחרון בשדרה, כמאסף לפלוגה, ודאג לדחוף קדימה כל כלי כושל. אני הייתי שקט ובטוח. ידעתי שאם שבי מאחורי, נגיע ליעד בזמן. באחד מקרבות הבלימה, שהיה קרב קשה, היתמר לפני במרחק של כ500- מטר עשן שחור, שהפריע לי את שדה הראייה. ידעתי שהושמד טנק מצרי. שאלתי בקשר: "מי אחראי לכך?" הייתה דממה לרגע ואז, כאילו ממרחקים, ענה לי קול שקט: "ורוד כאן משנה - זה אני. הכלי הזה היה בשטח מת לגביך וראיתי שהוא מתכוון אישית אליך. אז השחלתי אותו למענך. תהיה לי בריא, סוף". ואני עניתי, "תודה. סוף". כזה בדיוק היה שבי - צנוע, פשוט, חותר לעיקר ואמיץ. בפלוגה התהלכה שמועה ששבי לא ישן לעולם, תמיד היה מסתובב ודואג לכולם. הוא לחץ עלי שאלך לישון והוא ידאג לכל ההכנות. "אל דאגה, הכל ידפוק כמו שעון" - ואכן, הכל דפק כמו שעון, כמו באימונים;" אומר מפקד הגדוד: "במלחמה התגלה שבי כקצין קר רוח ואמיץ, ושימש דוגמה אישית לחייליו שאהבוהו מאוד".
יהי זכרו ברוך.
בחוברת של הגדוד מספר המג"ד: "ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) הוביל שבתאי את פלוגתו לצליחת תעלת-סואץ כדי לעבור למתקפת תנועה בתוך שטח מצרים. השעה הייתה שעת בין-ערביים. הפגזות המצרים היו כבדות וקשות מאוד. כלי-השיט, שעליו היה הטנק של שבתאי נפגע והטנק נפל למים. בניסיון גבורה עילאית, תוך חירוף נפש ניסה שבתאי לחלץ את התותחן מתאו תוך כדי נפילת הטנק, אולם כוחו לא עמד לו והוא נפח את נשמתו. הלך מאיתנו קצין טוב ואדם מצפוני, שהיה אהוב ומקובל על הסובבים אותו;" ביומנו של הטען-קשר, שקיבל פקודה משבתאי לקפוץ מהטנק תוך כדי הצליחה, והודות לכך ניצל, מסופר: "שבתאי הבחין שהדוברה עומדת להתהפך מהפגיעה וצעק לצוות לחלץ עצמו. הוא עצמו לא קפץ וניסה למשוך את התותחן, שצעק כי נפגע. הטנק גלש למים, נטשתי את הטנק ומיד שקעתי במערבולת הגדולה. לאחר מספר שניות עליתי שוב למים. הלילה היה שחור משחור ומלווה בהפגזות מדי פעם. נלקחתי ע"י סירת גומי ושאלתי מי מהצוות נמצא. היינו רק שניים - הנהג ואני, יואב ושבתאי לא היו. צעקתי וקראתי בשמותיהם, אולם תשובה לא באה".
מספר עליו מפקדו אהרון: "כאשר שמעתי שמתכוננים להעביר את שבי לחצתי על המג"ד ששבי יוצב כסמ"פ בפלוגה שלי. עשיתי זאת כי ידעתי עם מי יש לי עסק. אמר מי שאמר 'מים שקטים חודרים עמוק' וכזה היה שבתאי. על פי סגנון דיבורו השקט והתנהגותו הצנועה, לא יכולת לדעת כי בבחור הזה ישנם מצבורים בלתי-נדלים של ידע מקצועי וחוש טכני מפותח להפליא. בעת הקרבות נסע שבי אחרון בשדרה, כמאסף לפלוגה, ודאג לדחוף קדימה כל כלי כושל. אני הייתי שקט ובטוח. ידעתי שאם שבי מאחורי, נגיע ליעד בזמן. באחד מקרבות הבלימה, שהיה קרב קשה, היתמר לפני במרחק של כ500- מטר עשן שחור, שהפריע לי את שדה הראייה. ידעתי שהושמד טנק מצרי. שאלתי בקשר: "מי אחראי לכך?" הייתה דממה לרגע ואז, כאילו ממרחקים, ענה לי קול שקט: "ורוד כאן משנה - זה אני. הכלי הזה היה בשטח מת לגביך וראיתי שהוא מתכוון אישית אליך. אז השחלתי אותו למענך. תהיה לי בריא, סוף". ואני עניתי, "תודה. סוף". כזה בדיוק היה שבי - צנוע, פשוט, חותר לעיקר ואמיץ. בפלוגה התהלכה שמועה ששבי לא ישן לעולם, תמיד היה מסתובב ודואג לכולם. הוא לחץ עלי שאלך לישון והוא ידאג לכל ההכנות. "אל דאגה, הכל ידפוק כמו שעון" - ואכן, הכל דפק כמו שעון, כמו באימונים;" אומר מפקד הגדוד: "במלחמה התגלה שבי כקצין קר רוח ואמיץ, ושימש דוגמה אישית לחייליו שאהבוהו מאוד". 
יהי זכרו ברוך.
